שרעבי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ואח'

החלטה

החלטה זו עניינה בהודעת התובע כי יש לדחות התביעה נגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") ללא צו להוצאות, ומנגד בעתירת קרנית לחיוב בהוצאות בשל הצורך בניהול ההליכים בתיק דנן.

התובע הגיש הודעה לבית המשפט ולפיה לאחר בחינת המסמכים שהוחלפו בין הצדדים ולאור העובדה כי הוא סבור כי יש כיסוי ביטוחי, הרי שהאחריות במלואה נופלת על הנתבעת 1 (להלן: "הפול") על כן יש לדחות התביעה נגד קרנית ללא צו להוצאות.

לאחר הגשת הודעת התובע הגישה קרנית בקשה לדחיית התביעה נגדה וחיוב התובע או הפול בהוצאות.

לטענת קרנית, התובע, טרם הגשת התביעה, לא טרח לברר את המצב המשפטי, שכן מלכתחילה לא היה מקום לצירופה של קרנית. לטענתה, צורפה לתביעה בשל טענת התובע כי המבטחת מכחישה את הפרמיה ששילם. לעניין זה טוענת קרנית כי לו הפול הייתה עורכת את הבדיקות הנדרשות הייתה מגלה בקלות כי התובע שילם את פרמיית הביטוח וכי פוליסת הביטוח תקפה.

עוד טוענת קרנית כי אף אם הייתה מתקבלת טענת הפול לעניין העדר תשלום הפרמיה ובית המשפט היה קובע כי בעת התאונה הרכב לא היה מבוטח הרי שלתובע אין ולא הייתה עילת תביעה נגד קרנית, שכן בעת האירוע התובע שימש כנהג או משתמש או מחזיק או בעלים של הרכב, אשר לפי סעיף 7(5) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן : "חוק הפיצויים") אין לתובע עילת תביעה ודינה להדחות.

לטענת קרנית לא זו בלבד שהתובע לא בדק את המצב המשפטי אלא הוא עמד על צירופה לתביעה, אף כי קרנית הבהירה לו כי קיים לו כיסוי ביטוחי במקרה הנדון, וכן עמד על הגשת כתב הגנה מטעמה של קרנית.

לטענת קרנית בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי נפגע בתאונת דרכים מיום 25.8.09 עת נהג באופנועו. לטענת התובע הוא שילם את תעודת ביטוח בבנק דיסקונט אך הפול טוענת כי הפרמיה לא הועברה אליה ועל כן צורפה קרנית לפי סעיף 7א' לחוק הפיצויים. התובע צירף לכתב התביעה תעודת ביטוח לפיה הוא מבוטח לתקופה מיום 1.9.08 עד 31.8.09 – היינו תקפה במועד האירוע ביום 25.8.09, ושולמה בבנק דיסקונט ביום 1.9.08.

הפול טענה בכתב ההגנה כי לא מוטלת עליה החובה לפצות את התובע שכן פרמיית הביטוח לא שולמה נכון למועד התאונה ותעודת הביטוח לא הייתה בתוקף.

לטענת קרנית לאור טענותיה של הפול פנתה קרנית לבנק דיסקונט במטרה לדעת האם התקבלה הפרמיה בגין תעודת ביטוח חובה. בנק דיסקונט השיב במכתב מיום 5.3.12 כי תעודת הביטוח שולמה כנטען על ידי התובע ביום 1.9.08.

בעקבות מכתב זה פנה ב"כ קרנית לתובע והפול לצורך דחיית התביעה נגד קרנית. רק לאחר בירורים אלו הודיע ב"כ התובע כי הוא מסכים על דחיית התביעה נגד קרנית.

לטענת קרנית יש לדחות התביעה נגדה תוך חיוב בהוצאות, שכן שנאלצה להגיש כתב הגנה, תחשיב ולהתייצב בפני בית המשפט. לטענת קרנית, יש לפצותה בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,233 ₪. עוד ציינה קרנית, כי נוכח דחיית התביעה טרם שמיעת ראיות, לאור גיל התובע ואחוזי נכותו, מוקנית למנכ"ל קרנית הסמכות לקבוע, כי ישולם שכ"ט נוסף עד לסך של כ- 6,217 ₪.

התובע הגיש תגובתו וטען כי הוא אינו מבין כיצד הצעתו לפשרה הפכה להיות בקשה של קרנית לדחיית התביעה על הסף.

לטענת התובע פרשנותו לעניין פרשנות סעיף 7א' הוצגה בפני בית המשפט, לעניין זה הפנה לרע"א 2853/96 קרנית נ' פרח, פ"ד נג (1) לפיו בעליו של רכב הוא זה אשר חייב לדאוג לביטוח והוא זה שצריך לדעת אם הביטוח שולם אם לאו, כך שאם התובע דאג לתשלום הביטוח וידע כי הביטוח שולם ניתן לראותו כמי שנהג ברכב בהיתר מבעליו ומכאן קמה חובתה של קרנית.

על כן עתר התובע לדחיית התביעה נגד קרנית. לחילופין ציין כי הסכמתו לדחייה היא בכפוף לוויתור על הוצאות.

הפול הגישה תגובתה לבקשה וטענה כי אינה מתנגדת לדחיית התביעה נגד קרנית. לטענתה היא כלל לא עתרה לצירופה של קרנית וכי הדבר נעשה לבקשת התובע. הפול סברה כי אף אם ייקבע כי לא היה כיסוי ביטוחי בתוקף ותדחה התביעה נגדה, הרי שאין כל חבות לקרנית בנסיבות אלו. על כן אין לחייבה בהוצאות.

קרנית הגישה תשובה וטענה כי מאחר והתובע הודיע לבית המשפט כי הוא סבור כי החבות חלה על הפול וכי קיים כיסוי ביטוחי הרי שממילא יש לדחות התביעה נגד קרנית.

לטענת קרנית אילו התובע היה בודק את המצב המשפטי והעובדתי לאישורו בטרם צירופה של קרנית לתביעה היה חוסך לעצמו את ההוצאות שנגרמו ואולם עתה אין מקום להותיר את קרנית שבויה בהליך משפטי שאין מחלוקת שאינו נוגע לה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין התביעה נגד קרנית להדחות. באשר לחיוב הצדדים בהוצאותיה של קרנית אני קובעת כי בנסיבות אלו יש לחייב התובע והפול בחלקים שווים בהוצאותיה של קרנית.